החלטה בתיק ב"ש 60072/05

אופן הדיון בעררים

ענייננו בשני עררים שהוגשו על החלטת בית-משפט קמא מיום 18.7.2005 (סג"נ כב' השופטת ל. ברודי מבית-משפט השלום בראשון-לציון), שדן בשתי בקשות מטעם המדינה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים, לאחר שהוגשו נגדם שני כתבי-אישום, אחד כנגד עוררים 9-1 והשני - כנגד עורר 10. בית-משפט קמא איחד את הדיון בשתי הבקשות, ובהחלטתו הורה על מעצרם של העוררים כולם עד תום ההליכים נגדם.

בבית-משפט זה הוגשו שני העררים בנפרד, בהפרש של יומיים זה מזה, ועל-כן קבעה המזכירות מועד נפרד, לדיון בשני אלה, בפני.

כאשר נוכחתי לדעת במהלך הדיון הראשון (בערר מטעם עוררים 9-1), כי המדובר בשני עררים המתייחסים למסכת אחת, קבעתי, כי אתן החלטה אחת בשניהם, ובתיאום עם הצדדים קבעתי את מועד הינתנה למחרת תשעה באב, משמע ליום 15.8.2005 בשעה 08:30. מאחר ואינני מכהן עוד כשופט תורן באותו יום, ביקשתי, כי השופטת התורנית של אותו יום, כב' השופטת י. אמסטרדם, תביא תוכן ההחלטה לידיעת הצדדים ותואיל למסור להם עותקים הימנה.

הנסיבות והחלטת בית-משפט קמא

בית-משפט קמא בחן את התשתית הראייתית שבידי המדינה, להוכחת האישומים המיוחסים לעוררים: קשירת קשר לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וייצור סכין, לפי סעיף 185 לחוק, ולעורר 2 גם עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.

נמצא, כי ביום 20.6.2005, על-יסוד מידע מודיעיני, הגיעו אנשי כוחות הביטחון, שב"כ ומשטרה, למחסן בכפר גמליאל ומצאו במקום קבוצה של צעירים חובשי כיפות, ששניים מהם ריתכו מסמרים, או יותר נכון, קטעי-מוטות ברזל דקים ומחודדים. הקבוצה נמלטה, ובמקום נעצרו 9 מן העוררים, למעט עורר 2, שברח ונעצר בדירת מסתור, ימים אחדים מאוחר יותר.

במקום נתפסו רתכות וכמות גדולה של חלקי מתכת, בעיקר קטעי מוטות ברזל, שהולחמו לאחר שכופפו וחודדו, באופן שיצר דוקרנים, המכונים "נינג'ות".

על-פי חוות-דעת של סנ"צ ישראלי, שצבר ניסיון, תוך שירותו במשטרה, גם בענייני תעבורה, מסתבר כי המדובר באמצעי שנועד לגרום לתקרים בצמיגים של כלי-רכב. הקצין ציין בחוות-דעתו, כי נהג רכב הנע בכביש במהירות ממוצעת ועולה על דוקרן שכזה, יאבד, ברוב המקרים, את שליטתו ברכב, עקב התקר שייגרם לגלגלי מכוניתו. הסטייה תוביל, ברוב המקרים, לתאונה קשה.

בית-משפט קמא קבע, מתוך התבוננות בדוקרנים, המולחמים באופן שבכל מצב בו יונחו, קיים חוד בולט, כי אין סיכוי לרכב העולה על דוקרנים כאלה, לעבור בשלום ללא תקר בגלגלים. על-כן נקבע, כי קיים סיכון ממשי לתנועה בכבישים ולחיי המשתמשים בדרך, בעת שהדוקרנים יונחו או יפוזרו על-גבי כבישים.

הראיה המרכזית, עליה מסתמכת המדינה, היא סדרת הודאותיו של העורר 10 בפני חוקרי המשטרה והשב"כ, הקושרת את כל העוררים לעבירות בהן הואשמו.

בית-משפט קמא דחה את טענות באי-כוח העוררים, על כך שהמדובר באימרות כלליות שלו, שאי-אפשר לבסס עליהן הרשעה, וקבע, לאחר שבחן את המשתמע מהן, לגבי עניינו של כל אחד מקבוצת העוררים, כי כולם היו שותפים למלאכת הכנת הדוקרנים. כך מצא גם, כי באימרותיו של העורר 10, בסיס מספק למטרה לשמה הוכנו הדוקרנים, כולל מה שראה בית-משפט קמא עצמו, מתוך מראה הדוקרנים, הצבע בו נצבעו, הקרוב לצבע הכביש.

גם לקשירת הקשר, הניתנת להוכחה בראיות ישירות ובראיות נסיבתיות, מצא בית-משפט קמא יסוד מוצק.

את טענות באי-כוח העוררים, כי לא הוכחה קשירת קשר לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, דווקא, כמו גם העבירה של ייצור סכין, דחה בית-משפט קמא, לאחר שבדק ומצא, כי ליסודותיהן של אלה, הונח בסיס בתשתית הראייתית ובמשתמע ממנה.

בית-משפט קמא בחן ומצא, כי קיימת עילת מעצר, בהתחשב בסיכונים הגדולים לשלום הציבור מפני אלה המבצעים מעשי עבירה בנתיבי תחבורה, ובמיוחד תוך התארגנות על-רקע מניעים אידיאולוגיים.